<h1>שו"ת הרשב"א ח"ה סימן רנ"א</h1>
<h2>דף כב.</h2>
שאלת עשרה מהקהל שלוו מגוי מעות לצורך ראובן שמעון ולוי, והם עם העשרה נתחייבו באותו שטר לגוי. ומתו שלשה אלה ובא הגוי ליפרע מן היורשים, [והיורשים] אומרים שלא יפרעו אלא חלק כחלק עם העשרה, והעשרה מהקהל טוענים כי לוו אותם לצורך השלשה שהם חלו פני הקהל שיכנסו עמהם בחוב כדי שילוה להם הגוי, ויש להם עדים משאר הקהל כי הם צוו להשתעבד לגוי מחמתם, והיורשים אומרים שאינם יודעים מזה כלום. גם עדים מהקהל שהודו להם שהם יוצאים מן הערבות תוך ט"ו ימים ונפטרו פתאום ביום השני להודאה זאת. הודיעני אם עדים אלו נוגעין בעדותם אם לאו, מפני שאם יפרעו את השטר הם לא יעזרו ולא יפסידו כלום. תשובה שורת הדין נ"ל שהדין עם היתומים. חדא שהקהל מודים לאלו העשרה שמחמתם נכנסו ערבים בשטר זה, ובודאי כל שיפסידו אלו עשרה ההפסד מוטל על הקהל, והגע עצמך אם לא ימצא הגוי ליפרע מאלה השלשה והוצרכו אלו העשרה לפרוע החוב, אף על פי שהשלשה מודים שמחמתם הכניסום הקהל חייבים עמהם הלא מכיס הצבור היו פורעים (שאם לא) [אלא אם] כן לא נכנסו (אלא) [אלו] מחמת הקהל אלא לרצונם וחפצם שלא מחמת הקהל, וכיון שכן אפילו עכשיו שאין היורשים מודים להם בכך והוצרכו העשרה לפרוע אין ההפסד משתלם מנכסיהם לבד אלא מנכסי הקהל שבמצותם נכנסו ושלוחים של צבור הם בדבר זה, ואם כן אף הם אינם מביאים ראיה מאנשי העיר דנוגעין בעדותם (הכא) [הם]. ואפילו אם יפטרו הקהל לעדים אלו לא עשו ולא כלום. ואינה דומה לאותה שאמרו שם [ב"ב מ"ג ע"א] וליסתלקו בתרי מינייהו ולידיינוה, דהתם היינו טעמא (דכיון) [דבין] שיעידו וידינו או שלא יעידו ושלא ידינו אינם מפסידים ולא מרויחים בזה (ו)יותר מזה, שכל שלא יעידו הרי אין אנשי העיר ולא הם מוציאין כלום וכשיסתלקו הם אין מוציאין לעצמם כלום, נמצא קודם סלוק כלאחר סלוק, אבל במת קודם פטור זה נמצאו העדים אלו מפסידים ועם עדותם נשמרים מן ההיזק נמצאו מרויחים בעדותם. (ולא) [וכ]הא שאמרו גבי הן הם שלוחיו הן הם עדיו השתא דתקון רבנן שבועת היסת משתבע ומשתבעי כדאיתא בר"פ האיש מקדש [קדושין מ"ג ע"ב], ולולי ההפרש זה שאמרתי אטו בשופטני עסקינן, כשרואה הלוה הזה שהוא מפסיד משני צדדים מה ששלח ביד השלוחים ומשלם למלוה בשבועת המלוה, אם פקח הוא פוטר את השלוחים בין נתנו בין לא נתנו ויעידו דעכשיו אין נוגעים בעדות, אלא (שאיפשר) [שאי אפשר] כמו שאמרתי. ועוד יש לי ראיות על זה ודי בזו במקום הזה. ועוד יש טענה אחרת ליתומים, [שאפילו] (ש)אם היה כן כמו שאומרים הצבור מכל מקום כל שהוא כנגד אלו העשרה אין השלשה אלו חייבין לעשרה בשטר, אלא כמלוה על פה הוא עליהם ולכשיפרעו לגוי, ואם כן הרי הוא מלוה על פה ומלוה על פה אינה משתלמת מן היורשים אלא אם כן מת לוה בגו זימניה או כשחייב מודה או שמתוהו ומת בשמתיה [ערכין כ"ב ע"א], ואין כאן אחד מאלו דזמנו של שטר כבר עבר.
